איזו עונה זאת הייתה! שחקנים חולים, נפצעים, נכנסים לבידוד ומה לא. לו"ז צפוף והרבה לחץ.
בתוך כל זה מירוץ ה-MVP עדיין פתוח וכמו שאנחנו יודעים, אנשי הליגה הטובה בעולם עוקבים אחרי אתרנו האהוב ולכן התאגדו חברי האתר בכדי לשכנע אתכם ואותם מדוע דווקא המועמד שלו הוא האיש שצריך לזכות במירוץ.

ג'ואל אמביד – פילדלפיה 76רס

שמעון "טזמ" איש שב"ר

פילדלפיה מקום ראשון במזרח עם 23-49.

51 משחקים, 31 דק'. 28.5 נק' (51.3% מהשדה, 37.7% משלוש, 86% עונשין). 10.6 ריב', 2.8 אס', 1 חט', 1.4 חסימות.

הסיבה היחידה שה-MVP לא של אמביד ממזמן ופה אחד, היא כי הוא החמיץ 21 משחקים מתוך ה-72 של הקבוצה, כלומר רבע עונה. נכון זה חסרון, נכון זה כ-8 משחקים יותר מהלואד מנג'מנט הרגיל ששחקני הליגה עושים, ומה לעשות, אמביד לא מחליט אם הוא נפצע או לא. מי שרוצה לפסול אותו בגלל זה שיבושם לו.

עכשיו נגיע ללמה כן:

1. המאזן של פילי עם אמביד הינו 11-41, כלומר 78.8% אחוז הצלחה. אין שחקן שמתקרב לזה בליגה. המאזן בלי אמביד? 10-10 (50%).
2. הוא קולע 30 נק', יותר מכל מועמד ל-MVP העונה. זה כאשר כל ערב הוא מקבל דאבל וטריפל טים מהיריבות. הוא גם חוסם ולוקח יותר ריב' מכל מועמד אחר.
3. הוא שומר יותר טוב מכל מועמד אחר ל-MVP שעולה כאן בדיון הופס. יותר טוב מסטף, הארדן ויוקיץ'. הרבה יותר טוב.
4. יגידו לכם שאצל אחרים נפצעו שחקני מפתח. גם בפילי שחקני מפתח בדמות האריס וסימונס החמיצו משחקים.
5. אף אחד לא דומיננטי כמוהו, המאמץ שקבוצות משקיעות בלעצור אותו הוא עצום. למעט סטף שום מועמד מהדיון הזה לא מקבל הגנות כמו שהוא נאלץ להתמודד איתן כל משחק.

לא מספיק סיבות בשבילכם? אז אתם רפי הבנה.

סטף קארי – גולדן סטייט ווריורס

עמית "עמיתלהב" טבול

גולדן סטייט מקום שמיני במערב במאזן – 33-39.

63 משחקים, 34.2 דקות. 32 נק' (48.2% משתיים, 42.1% משלוש, 91.6% מהעונשין). 5.5 ריב', 5.8 אס', 1.2 חטיפות.

למה סטף קרי ראוי לקבל את ה-MVP?

טוב חברים.. הגיע הזמן לתת כבוד לגדול הצלפים אי פעם שידעה האנושות.
אבל עזבו. אני סתם עמיתלהב. בואו נדבר תכלס.

מהי ההגדרה של המונח MVP? את זה כולם יודעים: השחקן בעל הערך הגבוה ביותר עבור קבוצתו, או בפחות מדויק ורשמי: השחקן המצטיין.

נתחיל בנטרול מוקשים:

הווריורס ממוקמים במקום השמיני בלבד במערב והולכים לריב עם הלייקרס המידרדרים על מקום בפלייאוף. מעולם לא ניתן תואר MVP לשחקן שקבוצתו ניצחה פחות מ-50 משחקים, למעט שחקנים שזכו בעונות מקוצרות או שחקן אחד שהשיג ממוצע טריפל דאבל (רמז: זה לא ביג O).

• אין לזלזל בטענות הנ"ל, אבל צריך לזכור כמה דברים: נכון לכתיבת שורות יש לווריורס רק 36 ניצחונות, אולם בהנחה וינצחו עוד פעמיים עד סוף העונה, ננרמל 38 ניצחונות למונחי עונה בת 82 משחקים ונגיע ל-43 ניצחונות – מאזן חיובי מכובד ומקום שמיני במערב.

• מבין שחקני הקבוצות עם פחות מ-50 ניצחונות, אם ניקח את החריג של ווסטברוק על ממוצע הטריפל דאבל שלו (לפחות אז ממוצע טריפל דאבל נראה סנסציוני..) ואוקלהומה שניצחה רק 47 משחקים באותה עונה, הרי שהעונה הנוכחית של סטף קרי לטעמי מרשימה הרבה יותר. הבן אדם אשכרה ממטיר 32 נקודות לערב בכמעט 49% מהשדה, כולל 5.4 שלשות למשחק ב-43% וכמעט 92% מהקו על 6.2 זריקות.

Are you kidding me???

רגע, שכחתי גם 5.5 ריב' ו-5.7 אס' + 1.2 חטיפות לערב.

אלה נתונים היסטוריים ולא אנושיים שעוד נספר עליהם לנינים שלנו. נתונים שבהחלט "מחפים" על הפרש הניצחונות מעונת ה-MVP של ראס, והרבה יותר מזה.

• תוציאו את קרי מהקבוצה ותקבלו אסקופה נדרסת באיזור חיוג שבין אורלנדו לדטרויט, בואכה יוסטון. ולא, דריימונד גרין לא היה עוזר כאן. מרוב דיכאון הוא פשוט היה מרים טלפון לדוראנט במגרש החניה ושובת עד שסטף והמשרת יתייצבו לשירות. ליוקיץ' היו רוב העונה את ג'מארי ופורטר ג'וניור האדירים ועוד כמה שחקנים נחמדים. אני מניח שבלעדיו דנבר הייתה מקום 7-9 במערב. סטף שווה לווריורס יותר ניצחונות ויותר מקומות בטבלה מאשר יוקיץ' לדנבר. אין מה להגיד – יוקיץ' אדיר העונה אבל אצלי הוא מקום שני.

על שאר המתמודדים אני בכלל לא רוצה להכביר במילים. חלקם החסירו המון משחקים, חלקם נהנים מצוות מסייע איכותי מאוד. בקיצור.. לא כוחות.
בל נשכח שקרי הגיע העונה אחרי תקופה רוויית פציעות וכשלונות שלו ושל קבוצתו והוא כבר בן 33, וזה עוד יותר מרשים.

אי לכך ובהתאם לזאת, לדעתי התואר מגיע לסטף קרי האגדי שמעבר למספרים וההישגים, אחראי על הצגת/חוויית הכדורסל הכי טובה בעיר ובכלל.

ג'יימס הארדן – ברוקלין נטס

גדי הלוי

ברוקלין במקום השני במזרח במאזן 24-48.

44 משחקים (36 בברוקלין), 36.6 דקות. 24.6 נק' (46.6% משתיים, 36.2% משלוש, 86% עונשין). 7.9 ריב', 10.8 אס', 1.2 חטיפות.

הארדן הוא שחקן שעשה את אחד השינויים הכי גדולים לטובה העונה ובכללי בשנים האחרונות. אחרי שתי עונות של רצופות של כ-35 נקודות למשחק, הארדן אימץ את השינוי שבא עם המעבר לברוקלין ב-100%. העונה הוא מעמיד ממוצעים של 25 נקודות, 11 אסיסטים ו-8 ריבאונדים למשחק, על אחוזים יותר טובים מהרגלו (46% מהשדה), והגנה שהשתפרה הדרגתית לאורך השנים האחרונות. אם מסתכלים רק על המספרים להארדן יש עונה מרשימה, אבל לא משהו שצועק "MVP". האמת היא שהטיעון המשמעותי לטובת הארדן הוא ההשפעה שלו על ברוקלין כקבוצה.

הארדן שיחק סך הכל 36 משחקים בברוקלין העונה, מתוכם ניצח 29 (79% לעומת המאזן העונתי של 64%). קודם כל, המספר הזה בלבד עוקף כל מועמד אחר ל-MVP – יוקיץ', אמביד, קרי, יאניס – כולם.
עכשיו, תאמרו שלברוקלין יש קבוצה מצוינת גם בלי הארדן, הרי יש להם גם את דוראנט ואירווינג. עם זאת, השלישייה המהוללת שיחקו יחד רק 8 משחקים. אם מסתכלים על כל אחד בנפרד, הארדן שיחק עם קיירי ב-26 משחקים ועם דוראנט ב-9 משחקים, כלומר השותף העיקרי שלו לאורך העונה היה קיירי.
אם מסתכלים על נתונים מתקדמים, ה-Net RTG של ברוקלין משתפר ב-3.8 כאשר הארדן נמצא על המגרש ואירווינג לא, מאשר כשאירווינג נמצא על המגרש והארדן לא. מאז שהארדן נפצע, ברוקלין במאזן לא מרשים של 9 ניצחונות ו-8 הפסדים, למרות שקיירי או דוראנט שיחקו בכל אחד מהמשחקים הללו.

לבסוף, כל זה יכול ללכת לפח, כי הארדן לא קרוב לכמות המשחקים הנחוצה למועמדות רצינית ל-MVP, אבל כן רציתי לתת קול לעונה מצוינת ובעלת אופי שונה ממה שראינו בדרך כלל מה-MVP לשעבר, כי בכל זאת הוא מעמיד ממוצעים מרשימים בקבוצה בפסגה של המזרח, ונראה שהוא השחקן המשפיע ביותר שלהם, או במילים אחרות "Most Valuable".

ניקולה יוקיץ' – דנבר נאגטס

רותם אלרן

דנבר נאגטס סיימה במקום השלישי במערב במאזן 25-47.

שיחק 72 משחקים, 34.6 דקות. קלע 26.4 (56.6% משתיים, 38.8% משלוש, 86.8% מהעונשין). 10.8 ריב', 8.3 אס', 1.3 חטיפות.

הסרבי הענק צריך להיות השחקן המצטיין של העונה בליגה חד משמעית – הוא אחד השחקנים הכי יעילים בליגה עם אחוז אפקטיבי שעומד על 60.3%, ומעבר ליעילות הוא נותן את אחת מהעונות ההתקפיות הטובות בתולדות הליגה, וכל זה כמוביל של אחת מהקבוצות המובילות בקונפרנס החזק מהשניים.

ההתקפה של ניקולה מתחלקת לשני רכיבים עיקריים, כל אחד חשוב בפני עצמו ומשפיע על היכולת הקבוצתית של הנאגטס:
הדבר הראשון שיש להתמקד בו הוא הסקורינג – יוקיץ' מדורג במקום ה-12 בליגה בסקורינג, ומבין השחקנים שזרקו לפחות 15 זריקות לערב הוא ביעילות, מיד אחרי שני סקוררים מצוינים שכמעט ולא זורקים משלוש (זאיון ויאניס). העובדה שהוא אחד מהשחקנים היעילים ביותר בליגה כשיש לו פרופיל זריקות קשה יותר מהשניים שלפניו מציב אותו כאחד מהסקוררים הקטלניים ביותר בליגה באמצעות משחק פוסט קטלני ויכולת לרווח.

הסקורינג של יוקיץ' נהדר ומהווה חלק מרכזי מאוד מהמשחק שלו, אך ייתכן שהוא אפילו לא התכונה הטובה ביותר שלו, כשניהול המשחק של הפנומן הסרבי הוא אחד מהטובים בליגה, אם לא הטוב ביותר – יוקיץ' מדורג במקום השביעי בליגה במספר האסיסטים הממוצע למשחק כשארבעה מששת השחקנים שנמצאים לפניו מאבדים כמות גבוהה יותר של כדורים, והיכולת שלו לשפר את חבריו לקבוצה בעזרת ראיית משחק יוצאת דופן היא יוצאת דופן ומפרידה אותו משאר המתחרים על התואר.

כשהסקורינג שלו מתחבר לניהול משחק מבריק, בנוסף ליציבות לאורך העונה כולה (לא החמיץ אפילו משחק אחד מ-72 המשחקים של הקבוצה) והיותו המוביל ההתקפי המובהק של אחת מהקבוצות החזקות ביותר בליגה העונה בצד זה של הפארקט, הוא צריך להיות הזוכה החד משמעי בתואר הנכסף, כשיש לו יתרון על פני כל אחד ואחד מהמתחרים האחרים על ה-MVP העונה.

הצביעו מי לדעתכם צריך לקבל את התואר ה-MVP:

ראסל ווסטברוק – וושינגטון ויזרדס

מנחם לס

למה ה-MVP שלי הוא ראסל ווסטברוק לעונה זו?

כי הוא עשה העונה הזאת הישג אינדיבידואלי מדהים ביותר שלא נעשה לפני כן ע"י אף שחקן אחר בהסטוריה של הכדורסל.

למעשה הוא שבר את שיא הטריפל דאבלים כשהשיג אותו 183 פעמים. גם את השיא ששבר – שיאו של אוסקאר רוברטסון אמרו שאיש לא ישבור 'אף פעם' והנה הוא נשבר. בסדר, אבל חיכינו 50 שנה שזה יקרה. אוקיי, לא 'לעולם לא', אבל 50 שנה זה מספיק עבורי כדי להכליל את התקופה כ-'לעולם לא'..

הוא סיים את העונה עם 22.2 נק', 11.5 ריבאונדים, ו-11.8 אסיסטים. אתם יודעים כמה אנשים לפניו עשו ממוצעים כאלה בעונה אחת?

אף אחד!

מי המועמדים האחרים ל-MVP? ג'ואל אמביד? ניקולה ג'וקיץ'? אתם יודעים כמה שחקנים לפניהם עשו ממוצעים כאלה? לפחות 50.

מי שאומר שראסל לא ניצח מספיק משחקים עבור וושינגטון כל מה שיש לי להוסיף זה ששחקן לא מנצח או מפסיד משחקים. קבוצה עושה זאת.

אז נכון, ראסל שיחק בקבוצה שבקושי עשתה את הפליי-אין. אבל היא עשתה את הפלייאין. 14 קבוצות כלל לא עשו זאת, והוא עשה את רוב משחקי הענק שלו ללא בראדלי ביל, וללא דני אבדיה.

הוא שחקן בלתי עציר. הוא שחקן אדיר בקבוצה עלובה שהוא הצליח בכוחות עצמו ממש להעלות מבור עמוק אל תוך הפליי-אין.

הוא ה-MVP שלי לעונה זאת ללא ויכוח. הוא עשה העונה מה שאף שחקן כדורסל אחר בתולדות המשחק לא הצליח לעשות ב-NBA!